מדוע כדאי לרשום תובענה ייצוגית בפנקס התובענות הייצוגיות?

מה דינה של בקשה לאישור תובענה ייצוגית שלא נרשמה בפנקס התובענות הייצוגיות, כשלאחריה הוגשה בקשה נוספת לאישור תובענה ייצוגית באותו עניין? פסק דין חדש של בית המשפט העליון (ע"א 5503/11 דבח נ' דינרי) המכריע בשאלה זו עומד על החשיבות הרבה הטמונה בביצוע רישום כאמור.

בפסק הדין היה מדובר בתובע ייצוגי, אשר הגיש בקשה לאישור תביעה ייצוגית כנגד "בזק" לבית המשפט מחוזי מרכז בחודש ספטמבר 2010. עם הגשת בקשתו, לא נשלחה על ידו למנהל בתי המשפט הודעה בנדון, לשם רישומה בפנקס התובענות הייצוגיות, כפי שמתחייב מהוראות סעיף 6 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. בדיון בחודש פברואר 2011 הודיעו הצדדים כי הם מוותרים על חקירת המצהירים ונקבע צו סיכומי טענות.

והנה, בחודש ינואר 2011, הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בנושא דומה לבית המשפט בתל אביב. הדיון בתביעה זו הועבר בחודש מרץ 2011, לבית המשפט המחוזי מרכז מכוח סעיף 7(א) לחוק תובענות ייצוגיות (הדן בהעברת תובענות בנושא דומה לדיון בפני בית משפט אחד). נוכח העברת הבקשה המאוחרת בזמן אליו, ונוכח סירובו של התובע הייצוגי הראשון בזמן לבירורן של שתי בקשות האישור יחדיו, נדרש בית המשפט המחוזי מרכז להוראות סעיף 7(ב) לחוק התובענות הייצוגיות, במסגרתן נקבע:

על בית משפט שאליו הועבר הדיון כאמור בסעיף קטן (א) יחולו ההוראות כמפורט להלן, לפי הענין:

(1)  לענין בקשה לאישור קודמת שטרם החל הדיון בה – בית המשפט רשאי להורות על צירוף הבקשה לאישור המאוחרת לבקשה לאישור הקודמת ולדון בהן יחדיו, או על מחיקת אחת הבקשות, כולה או חלקה, ורשאי הוא להורות על צירוף או החלפה של מבקש או של בא כוח מייצג, והכל כדי שענינה של הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הטובה והיעילה ביותר;

(2)  לענין בקשה לאישור קודמת שהחל הדיון בה – בית המשפט רשאי להורות כאמור בפסקה (1), ובלבד שלא יורה על החלפת המבקש שהגיש את הבקשה לאישור הקודמת או בא הכוח המייצג, אלא אם כן שוכנע שהדבר דרוש כדי שענינה של הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הטובה והיעילה ביותר, והכל בהתחשב בשלב שבו נמצא הדיון בבקשה לאישור...

אם כן, חוק תובענות ייצוגיות עורך אבחנה בין המקרים, לפי השלב שבו נמצא הטיפול בבקשה המוקדמת – האם הדיון בה טרם החל או שהוא נמצא בשלבים מתקדמים של טיפול. ככל שהדיון בבקשה החל, על-מנת למחוק את הבקשה המוקדמת בזמן, על בית המשפט להשתכנע כי הדבר אכן דרוש כדי שעניינה של הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הטובה והיעילה ביותר.

בהחלטתו מחק בית המשפט המחוזי את הבקשה המוקדמת בזמן, תוך שנקבע כי הכלל הקבוע בסעיף 7 לחוק של העדפת הבקשה המוקדמת הוא פשוט וברור. יחד עם זאת, במקרה הספציפי, נמנע ממגישי הבקשה המאוחרת לבחון את עניינם מול פנקס התובענות הייצוגיות בשל אי מתן ההודעה למנהל בתי המשפט, ועל כן יש להעדיף את בקשתם, אשר לא תרמה ל"תקלה המשפטית".

על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון, במסגרתו נטען כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מנוגדת לסעיף 7(ב)(2) לחוק, אשר מגדיר את המונחים "בקשה קודמת" ו"בקשה מאוחרת" באופן כרונולוגי, ללא תלות ברישום בפנקס. עוד נטען, כי יש להפוך את החלטת בית המשפט המחוזי, בהתחשב בשלב המתקדם אליו הגיעה הבקשה המוקדמת.

בפסק דינו דחה בית המשפט העליון את הערעור, תוך שהוא מפנה לכך כי על פי סעיף 5(2) לחוק תובענות ייצוגיות, נדרש תובע ייצוגי לבדוק בפנקס התובענות הייצוגיות האם הוגשה כבר תביעה ייצוגית בנושא דומה. תכלית הרישום בפנקס, כך נקבע, היא לתת פומביות לדבר הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, ולאפשר ריכוז של המידע על תובענות ייצוגיות לטובת הציבור, כדי לאפשר הן לתובעים פוטנציאליים והן לגופים שונים בעלי עניין (כגון גופים צרכניים) לשקול את צעדיהם.

בית המשפט העליון מציין, כי הסעיף החל במקרה הספציפי הוא סעיף 7(ב)(2) החוק, אשר מקנה עדיפות לבקשה המוקדמת. עם זאת, בית המשפט  קובע, כי משהוגשה בקשה נוספת, וזו המוקדמת לא נרשמה, אין למגיש הבקשה המוקדמת, שלא נהג לפי מצוות החוק, להלין אלא על עצמו. לעניין זה נקבע בפסק הדין, כי הקריטריון הכרונולוגי אינו יכול להכריע, משלא כובד המבנה ההגיוני שבנה החוק ומשלא נרשמה הבקשה המוקדמת, ובמצב זה על בית המשפט לבחון אילו מהתובענות עדיפה. בין היתר עליו להתייחס לנתון היעדר הבדיקה בפנקס, אך גם לשלב שבו מצויה התובענה – כאשר המטרה היא ניהול עניינה של הקבוצה בדרך הטובה והיעילה ביותר. השופט רובינשטיין אף מוסיף, כי על פני הדברים נראה, כי אי ביצוע הרישום מעלה שאלות לגבי מידת רצינותו ויכולתו של התובע לנהל תובענה מסוג זה (ובפרט בהתחשב בהוראות סעיף 7(ב)(2) המאפשרות העדפת בקשה מאוחרת, אם "עניינה של הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הטובה והיעילה ביותר").

יוער, כי השופט מלצר הצטרף לתוצאת פסק הדין, ואף הוא מציין כי סעיף 7(ב)(2) לחוק הוא זה החל בנסיבות המקרה. בחוות דעתו מציין השופט מלצר, כי מחדלו של התובע הייצוגי לרשום את בקשתו בפנקס "משליכה על הניתוח במישור הגשמת ערך היעילות עצמו", אך אין במחדל זה כדי לגרוע מהקריטריון הכרונולוגי החל על פי החוק.

הערה:

עיון בפסק דין זה, אשר עוסק בביצוע שתי פעולות משפטיות (הגשת בקשות לאישור תובענה ייצוגית), כאשר אחת מהן לא נרשמה, מעורר צורך לבחון את הדברים אף באספקלריה של הדינים החלים על עסקאות נוגדות בקניין. ואכן, אף השופט רובינשטיין מביא כאסמכתא לטיעונו מספר פסקי דין בנושא עסקאות נוגדות בקניין.

כידוע, דיני העסקאות הנוגדות מייחסים משקל רב לשאלה מיהו הגורם האחראי לקיומה של אותה "תאונה משפטית" (עסקה נוגדת). שאלה זו נבחנת, על דרך הכלל, על פי המצב במועד עריכת העסקה השנייה. בית המשפט בוחן בהקשר זה את שאלת ידיעתו של המתקשר המאוחר בזמן על העיסקה הראשונה. עוד עשויה להיבחן השאלה האם עבר זמן רב מעת ביצוע העיסקה הראשונה עד למועד ביצוע העיסקה השנייה – זמן אשר עשוי היה לאפשר רישומה של הערת אזהרה.

כפי שעולה מפסק הדין של בית המשפט העליון, הדין החל בחוק תובענות ייצוגיות הינו שונה במידת מה. שאלת עדיפותה של הבקשה המוקדמת על הבקשה המאוחרת נבחנת לפי השלב אליו הגיעה הבקשה המוקדמת, במועד העברת הבקשה המאוחרת לבית משפט הדן בבקשה המוקדמת (או ליתר דיוק, במועד ההכרעה בין שתי בקשות לאחר העברת הבקשה המאוחרת לאותו בית משפט). ואולם, לאמיתו של דבר, "התאונה המשפטית" – הגשת שתי בקשות לאישור תובענה ייצוגית באותו נושא – התרחשה כבר מוקדם יותר, במועד הגשת הבקשה המאוחרת. כך, למשל, בענייננו, "התאונה המשפטית" התרחשה בעת הגשת הבקשה המאוחרת (חודש ינואר 2011), ולא במועד העברתה לבית המשפט מחוזי מרכז (חודש מרץ 2011). כזכור, הדיון בבקשה המוקדמת החל בין שני מועדים אלה – בחודש פברואר 2011. על כן, בהתחשב בכך כי "התאונה המשפטית" התרחשה עוד לפני תחילת הדיון בבקשה המוקדמת, עולה השאלה האם לא ראוי כי הסעיף שיחול - בין מכוח פרשנות שיפוטית ובין מכוח תיקון חקיקה - הוא סעיף 7(ב)(1) לחוק (הדן בבקשה מוקדמת שטרם החל הדיון בה, ואשר קובע תנאים מקלים להעדפת הבקשה המאוחרת), ולא סעיף 7(ב)(2) לחוק (הדן בבקשה מוקדמת שהחל הדיון בה, ואשר הייתה תמימות דעים בין השופטים לגבי תחולתו בנסיבות המקרה). לשאלה זו עשויה להיות נפקות מסוימת במקרה בו לאחר הגשת הבקשה המאוחרת מתבצע רישום של הבקשה המוקדמת.