בית משפט מוסמך לחייב תובע, כבר בתחילת ההליך, להפקיד ערובה כדי להבטיח את ההוצאות שעשויות להיפסק לטובת הנתבע בסופו של ההליך. אותו נתבע יכול במהלך ההליך להוציא הודעת צד שלישי. האם בית המשפט מוסמך לחייב את התובע להפקיד ערובה גם כדי להבטיח הוצאות שעשויות להיפסק לטובת אותו צד שלישי? שאלה זו נדונה והוכרעה לאחרונה במסגרת רע"א 19/10 מורביקו אוברסיס בעמ' נ' ז. גולדמן אינטרנשיונל טרייד בע"מ.
השאלה האמורה מצויה בקו הממשק שבין שני נושאים הקשורים לתחום סדר הדין האזרחי – הנושא של הפקדת ערובה להוצאות והנושא של משלוח הודעת צד שלישי.
לגבי הנושא הראשון - במסגרת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, הוסמך בית המשפט לחייב תובע להפקיד ערובה כדי להבטיח את ההוצאות שעשויות להיפסק לטובת נתבע. הוראה דומה, לעניין תובעת שהיא חברה, מצויה בסעיף 353א לפקודת החברות.
לגבי הנושא השני – הליך של הודעת צד שלישי הינו הליך של תביעה נספחת להליך העיקרי, אשר מוגש על ידי הנתבע נגד הצד השלישי. במערכת היחסים שבין הנתבע לבין צד שלישי, הנתבע שולח ההודעה הוא אפוא התובע, ואילו מקבל ההודעה הוא הנתבע.
כפי שנקבע בפסק הדין האמור, ניתן למצוא בתקנות תשובה לכאן ולכאן לגבי השאלה נשוא הדיון.
מצד אחד, צד שלישי הוא צד להליך שנפתח על ידי הנתבע, כך שאין בינו לבין התובע קשר ישיר (דבר התומך בכך כי אין לחייב תובע בהפקדת ערובה להוצאות לטובת הצד השלישי).
מצד שני, במסגרת ההליכים יכול צד שלישי להעלות טענות גם כנגד התובע וכנגד הנטען בכתב התביעה עצמו (וזאת אף אם טענות אלה לא הועלו על ידי הנתבע עצמו). זאת ועוד, בפסיקת בית המשפט העליון הוכרה האפשרות לחייב תובע, בסופו של ההליך, גם בהוצאותיו של צד שלישי. דברים אלה תומכים בכך כי ניתן לחייב תובע בהפקדת ערובה להוצאותיו של צד שלישי.
בנסיבות אלה, פנה בית המשפט העליון לרציונל העומד מאחורי חיוב תובע להפקיד ערובה להוצאות, עוד בטרם הסתיים ההליך. בהקשר זה נקבע, כדלקמן:
"התובע, בעצם הגשת התביעה, מטיל על הנתבע את הסיכון של השתתפות בהליך משפטי הכרוך בהוצאות. התובע הוא שבחר להטיל סיכון זה על הנתבע. לפיכך, במקרים בהם מתעורר חשש, כי אותו נתבע לא יוכל להיפרע את הוצאותיו בסופו של הליך, ישנה הצדקה לחייב את התובע בהפקדת ערובה. דומה, כי שיקול זה מטה את הכף לטובת קביעה כי אין מקום לחייב את התובע בהפקדת ערובה להוצאותיו של צד שלישי. זאת, שכן צד שלישי צורף להליך מרצונו של הנתבע, ולא של התובע. משהתובע לא בחר, מרצונו הוא, לצרף להליך צד שלישי, אין להטיל עליו מראש את העלות האפשרית של ההליך לגבי אותו צד שלישי. נימוק זה מתחדד נוכח העובדה כי בעל דין שקיבל הודעת צד שלישי רשאי להגיש הודעות מטעמו לצדדים נוספים. דומה, כי אין זה ראוי להטיל על כתפו של התובע את הסיכון שייגרם לצדדים אחרים, שלא צורפו להליך על ידו. זאת, מבלי שיוכל הוא אף לצפות מראש את צירופם."
סיכומו של דבר: על פי הפסיקה החדשה, אין מקום לחייב תובע בהפקדת ערובה להוצאותיו של צד שלישי (אף שקיימת אפשרות לחייבו בתשלום הוצאות לטובת אותו צד שלישי בסוף ההליך, במקרים מתאימים).
