כונס נכסים ותופס נכסים זמני – כיצד הם ממונים ומי צריך לשלם את שכרם?

בשבוע שעבר ניתנה על-ידי בית המשפט העליון (כב' השופט גרוניס) החלטה סדורה במסגרת רע"א 8459/11 אגיאר נ' פרזנטי, אשר בה נדונה "השאלה העקרונית... ביחס לאופן שבו מתמנים תופסי נכסים זמניים על ידי בית המשפט", ובפרט ביחס לזהות הגורם הנושא בשכרם.

באותו עניין, לאחר הגשת תביעה, ניתן על-ידי בית המשפט המחוזי סעד זמני של מינוי כונס נכסים, וזאת לצורך חיפוש ותפיסת מסמכי מחשב וחומרי מחשב אצל הנתבעים. שנתיים לאחר מינוי הכונס הוגשה בקשה מטעם אחד הנתבעים להעברת הכונס מתפקידו, וזאת בטענה של חשש ממשי לניגוד עניינים. טענה זו הועלתה לאחר שנתברר כי הכונס קיבל מבא-כוח התובעים (המשיבים בבקשת רשות הערעור) מאז מינויו שכר בסך כולל של כ-700,000 ₪. בקשה זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי. בקשת רשות ערעור הוגשה לבית המשפט העליון, אשר מבקש בהחלטתו לקבוע קווים מנחים ביחס לאופן המינוי של כונסי נכסים ותופסי נכסים זמניים.  

בית המשפט העליון פותח הכרעתו בתיאור המסגרת הנורמטיבית. כך, בהתאם לתקנה 387א לתקנות סדר הדין האזרחי, בית המשפט רשאי למנות בצו אדם לשם ביצוע "חיפוש, צילום, העתקה או תפיסה של נכסים המצויים בחצרים" וזאת כדי לשמור על נכסים אלו לצורך ניהול ההליך המשפטי. סעד זמני זה של תפיסת נכסים ניתן, אפוא, בעיקרו של דבר, מתוך מטרה לסייע לבעל-דין למנוע העלמת ראיות העשויות לשרתו בהליך.

תקנה 389(א) לתקנות קובעת, כי בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי לקבוע את שכר שירותיו של כונס הנכסים וכיצד ועל מי לשלמו. תקנה זו חלה גם על מינויו של תופס נכסים זמני (תקנה 387א(ג) לתקנות).

בהקשר זה ניטשה מחלוקת בין בעלי-הדין במסגרת בקשת רשות הערעור האם התפתח נוהג, לפיו מבקש הסעד הזמני הוא זה אשר נושא בעלויותיו של כונס הנכסים או תופס הנכסים הזמני, וזאת עד מתן החלטה אחרת על-ידי בית המשפט בנושא. על רקע מחלוקת זו, קובע בית המשפט העליון מהי הדרך הראויה למינוי כונס או תופס נכסים זמני:

"לשיטתי, בעל דין המעוניין במינויו של כונס נכסים זמני לצורך תפיסת נכסים רשאי להציע לבית המשפט בעל תפקיד אחד, או יותר, אותו יוכל בית המשפט למנות. בהחלט ראוי שיוצגו בפני בית המשפט מספר מועמדים לתפקיד. ככל שמוצע בעל תפקיד אחד בלבד, על הבקשה למינוי לכלול את פרטי ההסכמה עם בעל התפקיד ביחס לתשלום שכר טרחה (ככל שישנה הסכמה כזו), לרבות סכום שכר הטרחה המוסכם. בית המשפט רשאי, כמובן, למנות אדם אחר מזה שהוצע על ידי בעל הדין. מכל מקום, כאשר מורה בית המשפט על מינויו של כונס נכסים זמני עליו לקבוע, עוד במסגרת החלטת המינוי, מועד בו תוגש בקשה מטעם בעל התפקיד לקביעת שכרו. מוטב, כי המועד שייקבע יהא תוך זמן קצר ממועד מינויו של הכונס, וזאת בהתחשב בנתוניו הספציפיים של ההליך. במסגרת הדיון בבקשת השכר יוכלו כל בעלי הדין להביע עמדתם לעניין שכרו של הכונס, הן באשר לגובה השכר והן לגבי השאלה מי יישא בו. מובן, כי בית המשפט לא יהא כבול בהסכמה אליה הגיע מבקש המינוי עם הכונס, לרבות באשר לגובה השכר, ככל שאכן הגיעו להסכמה כלשהי. כן יודגש, כי מרגע שבית המשפט הכריע בסוגיית השכר, הרי שכל הסכמה קודמת בין הכונס לבין מי מבעלי הדין לא תהא תקפה עוד."

בדרך זו, כך מציין השופט גרוניס, יצומצם החשש מפני פגיעה באובייקטיביות של כונס הנכסים או תופס הנכסים הזמני, וזאת במסגרת הליך שיפוטי מהיר יחסית.

במאמר מוסגר יצוין, כי בקשת רשות הערעור נדחתה, וזאת חרף תשלום הכספים באותו מקרה לכונס על-ידי התובעים. זאת, בין היתר, נוכח הנחתו של בית המשפט כי המבקשים היו יכולים להניח כי כונס הנכסים לא פעל במשך שנתיים ימים מעת מינויו מבלי ששכרו משולם כלל.

הערה:

סעד זמני של מינוי כונס נכסים או תופס נכסים זמני הינו אחד הסעדים הזמניים הפוגעניים ביותר. חומרתם של סעדים זמניים אלה מחריפה נוכח העובדה כי אלה ניתנים, על דרך הכלל ונוכח תכליתם, במעמד צד אחד. על אף האמור, קיימות בדין הישראלי הוראות חוק מועטות בלבד המסדירות את אופן המינוי של כונסי נכסים ותופסי נכסים זמניים, כמו גם את אופן פעולתם. החלטתו האמורה של בית המשפט העליון הינה צעד מבורך להסדרת הנושא. ואולם, כפי שאף מודגש בהחלטה זו, ראוי כי השאלות המשפטיות הרבות המתעוררות בהקשר זה תוסדרנה גם על דרך של חקיקת משנה מקיפה יותר.

לקריאה נוספת:

על ההבדלים בין כונס נכסים זמני לבין תופס נכסים זמני, ראו רע"א 11356/05 דף רץ שירותי הדפסה בע"מ נ' D&B - דן אנד בראדסטריט (ישראל) בע"מ (פורסם בנבו, 10.4.2007), בפס' 9;

על צו "אנטון פילר" (צו למינוי תופס נכסים זמני)  - http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A6%D7%95_%D7%90%D7%A0%D7%98%D7%95%D7%9F_%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%A8

על הדין החל על צווי "אנטון פילר" וצווי חיפוש מסוגים דומים בדין הזר -

http://en.wikipedia.org/wiki/Anton_Piller_order