ערעור בהליכי פשיטת רגל - פסק דין חדש

לאחרונה פורסם על-ידי בית המשפט העליון פסק דין במסגרת רע"א 4746/11 גרוזמן נ' כונס הנכסים הרשמי, אשר עשוי לעניין מתדיינים בתחום הליכי חדלות פירעון, ובפרט בתחום הליכי פשיטת רגל. במוקד פסק הדין עמדה השאלה כיצד יש להשיג על החלטה, שבמסגרתה שוּנה גובה התשלום החודשי שבו עליו לשאת פושט רגל. ההלכה הקודמת, שנקבעה לפני כעשרים שנה, קבעה כי מדובר בערעור בזכות.

בראשית פסק הדין סוקר בית המשפט העליון את הדין הספציפי החל בהליכי פשיטת רגל לעניין ערעור. כפי שמצוין בפסק הדין, בשלב הראשון, בהליכי פשיטת רגל, על המתדיין לבחון האם ההחלטה נשוא התקיפה הערעורית הינה "צו פשיטת רגל". הכוונה ב-"צו פשיטת רגל" הינה לצו שבו בית המשפט מפעיל את סמכותו המיוחדת כבית משפט לפשיטת רגל (דוגמת צו כינוס, הכרזת פשיטת רגל והפטר).  

ככל שמדובר ב-"צו פשיטת רגל", מוקנית לבעל הדין זכות ערעור (לפי סעיף 182(א) לפקודת פשיטת הרגל). יחד עם זאת, גם אם אין מדובר ב-"צו פשיטת רגל", אין משמעות הדבר כי לא מוקנית לבעל הדין זכות ערעור, אלא יש לבחון, כפי שנעשה בהליכים אחרים, האם ההחלטה הינה "פסק דין" (שאז מוקנית לו בכל זאת זכות ערעור) או שמא "החלטה אחרת" (שאז יש להגיש בקשת רשות ערעור).

בית המשפט העליון קובע בפסק דינו כי כאשר גובה התשלום החודשי נקבע במסגרת צו כינוס, דרך ההשגה על ההחלטה הינה במסגרת ערעור בזכות (שכן צו הכינוס הינו "צו פשיטת רגל").

לעומת זאת, ככל שניתנת החלטה בהמשך ההליכים לשנות את גובה התשלום החודשי, הערעור עליה הוא ברשות בלבד – ראשית, מכיוון שההחלטה אינה מהווה "צו בפשיטת רגל", בשל היותה החלטה בלתי מרכזית במהלך התנהלותו של תיק פשיטת רגל; ושנית, מכיוון שההחלטה אינה מהווה אף "פסק דין", שכן קביעה של בית משפט שעל החייב לשלם מעתה סכום פלוני במקום סכום אלמוני אינה סוגרת את תיק פשיטת הרגל.

הערות:

1. פסק הדין משקף מגמה של בית המשפט העליון להעביר השגות שונות בתחום פשיטת הרגל לתקיפה בדרך של בקשות רשות ערעור, ולא כערעור בזכות, וזאת משיקולי יעילות ועל מנת למנוע את הצורך בדיון במותב תלתא. לעניין זה ראו גם ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי ר.א. בע"מ (בפירוק), פיסקה 15 (לא פורסם, 13.7.08) (שם נקבע, כי החלטה של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת מפרק או נאמן בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, ניתנת לתקיפה באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון).

2. הגיעה העת לבחון את השאלה מדוע קיים בכלל מקום לאבחנה הקיימת בין הליכי פשיטת רגל לבין הליכים אחרים, כולל הליכי פירוק של חברה, לעניין ערעור. כלומר, לא ברור מדוע עדיין יש צורך במבחן הדו-שלבי, כמוסבר לעיל, ולא ראוי להסתפק בבדיקה האם מדובר בפסק דין או בהחלטה אחרת. קריאותיו של בית המשפט העליון למחוקק לערוך רביזיה בנושא זה טרם נענו (וראו לעניין זה, פסק הדין בעניין הבנק הבינלאומי, בפס' 17).