יום שלישי, 9 באוגוסט 2011

כתבי טענות ארוכים או קצרים – מה עדיף?


לקראת סיום לימודי המשפטים שלי השתתפתי בסמינר, אצל אחד הפרופסורים בפקולטה (אשר עובד גם כעורך דין בתחום האזרחי). באחד השיעורים נתגלגל הדיון לוויכוח בשאלה איזה טענות כדאי לעורך דין להעלות בכתבי טענותיו – האם להפריח כל טענה וטענה אפשרית או להתמקד רק בטענות החזקות. הפרופסור למוד הניסיון היה חד משמעי. העלו כל טענה, אשר יש סיכוי הכי קלוש שתתקבל. לעולם לא תדעו איזה טענה היא זו שתישא חן בעיני השופט ותחדור לליבו.


לא עברה שנה ונזדמן לי לנכוח בכינוס, שבו נשא דברים אחד מהשופטים בדימוס של בית המשפט העליון. גם בכינוס זה נדונה השאלה איזה טענות כדאי לעורך דין להעלות בכתבי טענותיו. השופט הוותיק היה אף הוא נחרץ – לא כדאי להעלות כל טענה אפשרית, מפני שהדבר פוגע ביכולתך לשכנע את השופט בצידקת טענתך המרכזית. לכן, כדאי להתמקד באותה טענה, אשר לדעתכם היא היא הנכונה ביותר.

אם כן – האופן שבו כדאי לעורך דין לערוך את כתב טענותיו הינו שנוי במחלוקת. והנה, ממש לאחרונה ניתנו על ידי בית המשפט העליון מספר החלטות המציגות סיכונים נוספים הנובעים מהארכת יתר בדברים, ואשר כדאי לעורכי דין לקחת בחשבון בעת ניסוח כתבי טענותיהם.

כך, במסגרת רע"א 5371/11 בנק איגוד נ' רד רוק הולדינגס לימיטד (פורסם ביום 3.8.2011) דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לסלק על הסף תביעה, תוך שהוא קובע:


"בקשת רשות הערעור משתרעת על פני 24 עמודים. אפשר שדי בנתון זה על מנת להבהיר מדוע דינה של בקשת רשות הערעור להידחות. אם נזקקות המבקשות לעמודים כה רבים כדי להסביר מדוע יש לסלק את התובענה על הסף, דומה שמתבקש כי התובענה תידון ותוכרע לאחר דיון מלא ושמיעת ראיות. כמו כן ייתכן ששפע הטיעונים שמעלות המבקשות מסביר מדוע בית משפט קמא נמנע מלדון בכל טענה וטענה שהוצגה בשתי הבקשות לסילוק על הסף."

המעניין בהחלטה זו הוא שאופן ניסוח כתב הטענות השפיע על ההחלטה המהותית של בית המשפט, לגופם של דברים, והביא לדחיית בקשת רשות הערעור. ואולם, במקרים אחרים קבע בית המשפט העליון כי הארכת יתר בדברים עלולה להביא תוצאות שליליות אחרות. 

כך, למשל, במסגרת רע"א 615/11 סופרמדיק (מדיק לייט) בע"מ נ' ANTON HUBNER GMBH & CO.KG (פורסם ביום 27.3.2011) נקבע, כי בית המשפט רשאי לחייב בעל דין בהוצאות לטובת אוצר המדינה, ככל שאורך כתבי טענותיו הינו בלתי סביר. כך אף נעשה על ידי בית המשפט (כבוד השופט גרוניס) במסגרת רע"א 8307/10 רוזנטל נ' סולל בונה בע"מ (פורסם ביום 26.4.2011), שם נקבע:

"מאחר שקראתי את כל 59 העמודים של התשובה עם הגשתה, ברי כי האפשרות שהובאה על ידי המשיבה לקרוא רק את החלק הראשון שבתשובה, הוא פתח הדבר, באה באיחור. הרעיון המוצע, היינו שבית המשפט יקרא רק את החלק הראשון בתשובה – פתח דבר – אף מעורר תמיהה, אם לא מעבר לכך. כאמור, מדובר בתשובה שאורכה בלתי סביר."
  
בעניין סופרמדיק הנזכר לעיל עמד בית המשפט באופן כללי על התופעה של הגדלת היקף כתבי הטענות והרקע לכך:   
"כל המצוי בנעשה בבתי המשפט מודע לכך שבצד גידול במשקל הסגולי של הליכים (ובלא קשר למספרם של ההליכים המוגשים) קיימת תופעה של כתבי טענות, תצהירים, נספחים וכיו"ב המשתרעים על פני עוד ועוד עמודים. נתקלים אנו במסמכים בעלי היקף גדל והולך. במילים אחרות, הניירת מתרבה ומתרבה. שאלה מעניינת היא מה הסיבה לגידול הנמשך בהיקפם של המסמכים המוגשים. יהיו כאלה שיאמרו שהאשם הוא באמצעים הטכנולוגיים המשתכללים מעת לעת, מכונות צילום מהירות ומחשבים, לרבות האפשרות של 'גזור' (cut) ו-'הדבק' (paste) ניתן להעלות השערות נוספות לגבי הסיבות לתופעה, אך דומה שלא ניתן לחלוק על עצם קיומה."

סיכומו של דבר – השיקולים בעניין אופן ניסוח כתב טענות – האם לקצר או להאריך – הם מורכבים. בעולם המודרני, אין ספק כי המחשבים והאינטרנט הפכו את האפשרות של עורך הדין להאריך (ויש שיאמרו "לנפח") את כתבי טענותיו לקלה יותר.  ואולם, מהפסיקה עולה, כי לעיתים הארכת כתבי טענות יתר על המידה לא רק כי עשויה שלא לסייע לבעל הדין, אלא אף עלולה לפגוע בו – החל מחיובו בהוצאות (כפי שצוטט לעיל), עבור בהסטת אור הזרקורים מטענותיו החזקות וכלה בדחיית בקשתו. בכך, נוספו לעורך הדין מנסח כתב הטענות שיקולים נוספים, שעליו לשקול.

ומהפן האישי, לדעתי, כתב טענות צריך להימדד באיכותו, ולא בעוביו – כתיבה דקה, בהירה ועניינית, מגדילה את הסיכוי להעברת העובדות והטענות לבית המשפט. באחד מפסקי דינו ציין כבוד הנשיא ברק "צר לי על אורכו היתר של פסק הדין, אך לא עמד לרשותי זמן מספיק לכתב פסק-דין קצר יותר". ואכן, מלאכת קיצור וחידוד הנקודות אמנם אינה פשוטה, אך - לפי דעתי - כדאית.



9 תגובות:

  1. אחלה פוסט!
    אהבתי את הציטוט של ברק!

    השבמחק
  2. ברק לקח את הציטוט מצ'רצ'יל שאמר לחברו: "רציתי לכתוב לך מכתב קצר אבל לא היה לי זמן אז כתבתי מכתב ארוך".

    השבמחק
  3. יפה יפה!

    חשוב לזכור, שלצד פסקי הדין המוזכרים, בית המשפט העליון הכיר ביתרונות המשמעותיים העשויים לצמוח לצד שמאריך בטיעונים, ואפילו תוך הפרה של צו מפורש של בית המשפט - כך שקשה לצפות מעורך דין לקצר בטענות (או לזנוח חלק מהן) מבלי שניתן צו מפורש המגביל את הצדדים.

    בע"א 700/89 חברת החשמל לישראל נ' מליבו ישראל, פד"י מז (1) 667, 693 נפסק כך:

    "סברתי, ואני סובר, כי צו של בית המשפט - וכך הוא צו באשר לסיכומים בכתב ¬יש לקיימו ככתבו וכלשונו... לא כך סוברים מקצת עורכי-דין, וסיכומיהם של אלה נכתבים כמו לא ניתן צו, לא לעניין אורך הסיכומים ולא לעניין צפיפות הכתוב. על דרך זה מוצאים עצמם עורכי דין המקיימים צו וידם על התחתונה, שבאי כוח הצד שכנגד מפליגים ומפליאים בטענותיהם ואילו שומרי צווים מצמצמים עצמם ומהדקים חגורה כאשר צוו. מצב דברים זה יוצר אי שוויון מובהק בין בעלי הדין, ואין צורך להאריך על אי הצדק שנוצר כך. עד כה אמר בית-משפט זה דברו בהטלת הוצאות על מי שהפרו צו של סיכומים - כך אף הורה כבוד הנשיא בענייננו - ואני לא אומר די. מניסיוני ידעתי, ויודעים זאת אף פרחי משפטים, כי הטלת תשלום הוצאות יתרות - לצד שכנגד או לאוצר המדינה - הינם בבחינת יצא הפסדו בשכרו, שהרי כמה אלפי שקלים אשר יוטלו כהוצאות אינם שקולים כנגד יכולת להפליג בטיעונים. אכן, לדעתי גם אם אין לשלול הטלת הוצאות כסנקציה על הפרת צו, אין די בכך. כשאני לעצמי, רואה אני אפשרות זו אף היא, שבית המשפט יחזיר הסיכומים למחברם אגב הטלת הוצאות כבדות לזכות הצד שכנגד ולאוצר המדינה. ורמז זה הוא לחכמים".

    השבמחק
  4. אני מסכים למשפט שכתבת "כתב טענות צריך להימדד באיכותו, ולא בעוביו", אבל לדעתי הוא צריך ללכת לשני הכיוונים. לא צריך להתרשם לטובה אוטומטית מכתב טענות ארוך מדי, אבל אין זה אומר שמי שכותב עשרות עמודים בהכרח מנסה "לנפח" את טיעוניו. תמיד צריך לבדוק את המהות, האם יש חזרה מיותרת ומילים רבות שמכסות טיעון קלוש, או שמא יש פה טיעונים ממוקדים, מפורטים ומשכנעים.
    אני תומך בכך שעורכי הדין ישקיעו מאמץ כדי לקצר, להתרכז בעיקר ולא לחזור על עצמם, אבל לדעתי התפיסה של התמקדות בטענה אחת מרכזית נראית הגיונית אולי לשופט, אבל פחות הגיונית מבחינתו של עורך הדין.
    פעמים רבות מה שנראה לעורך הדין כטיעון מנצח ומספיק, לא ישכנע את השופט, והשופט דווקא ימצא את כוח השכנוע בטיעון מספר ארבע או חמש. מכיוון שלעורך הדין יש רק הזדמנות אחת לשכנע בדרך כלל, הוא לא יכול לקחת את הסיכון הזה, ומבחינתו כדאי להעלות את כל הטיעונים הסבירים האפשריים, עדיף תוך שימוש בכותרות ובפתח דבר, שיאפשר לשופט לדלג על טיעונים שנראים לו קלושים, או מהעבר השני - ברורים מאליהם.
    הדבר נכון במיוחד בכתבי טענות כמו בקשת רשות להתגונן, בה נדרש בעל הדין לפרט את פרטי הגנתו ואין הוא יוצא ידי חובתו בהעלאת טענות כלליות.

    השבמחק
  5. לשלושת האנונימיים ולגואטמלי, תודה רבה על הערותיכם המחכימות. גם לדעתי, וזה מה שניסיתי להעביר, היקף כתב הטענות אינו הנתון המכריע לגבי איכותו (יכול להיות טיעון ארוך וטוב, ויכול להיות טיעון קצר ומבולבל). לעיתים הרחבה יכולה לסייע בהעברת הנקודה לשופט (למשל, באמצעות נתינת דוגמה). לעיתים גם יש צורך להעלות טענה ולהרחיב לגביה, כדי למנוע מצב בו ייקבע כי הטענה נזנחה. האמת נמצאת כנראה בין עמדת הפרופסור למשפטים לבין עמדת השופט - צריך להעלות כל טענה שהיא סבירה (כמה משפטי מצידי...) ויש לה ביסוס משפטי.

    השבמחק
  6. בואו נודה על האמת. הסיבה האמיתית שבתי המשפט דורשים "לקצר" היא שאין להם כוח ורצון לקרוא הרבה. הם מעדיפים ססמאות. הם רוצים שעורכי-הדין ירדדו את הטענות שלהם לכדי "one liners". כשהם מתיישבים לכתוב את פסקי-הדין שלהם, הם לא ממש מקפידים על כתיבה קצרה - ולא בכדי.

    אי-אפשר סתם להפריח טענות באויר. צריך להסביר אותן. צריך לבסס אותן בעובדות. אלוהים נמצא בפרטים. אתה לעולם לא יכול לדעת מה תהיה העובדה שחסרה לשופט כדי להשלים את הפאזל. אתה לעולם לא יכול לדעת מה תהיה הנקודה שעליה השופט יחוש שחסר לו הסבר. אתה צריך להיות ממוקד, אבל אתה לא יכול להסתפק בססמאות.

    הרי בקשות נדחות בכל יום (בכל יום!) מהטעם שהמבקש לא הסביר נקודה מסוימת, לא הביא ראיות לנקודה אחרת, לא פירט לגבי טענה כלשהי וכיוצא באלו. לפעמים בקשות נדחות ולפעמים אפילו מוטלות הוצאות בטענה שצד "הסתיר" דברים מביהמ"ש. בבקשות במעמד צד אחד אתה מחויב להעלות גם את העובדות שפחות נוחות לך ולהתמודד איתן. אי-אפשר לעשות את הדברים האלה במברק.

    אז כן - להיות ממוקד, בהיר, פשוט. אלו מטרות שתמיד צריך לשאוף אליהן. מצד שני, ההסתכלות על "נפח" כשלעצמו היא פשוט מעליבה.

    ועוד משהו - לפעמים צריך להשיב על בקשה קצרה בתשובה ארוכה. לפעמים חייבים לכתוב הרבה בערעור על החלטה או פסק-דין קצר. למה? משום שלפעמים הבקשה או ההחלטה כוללים הרבה טעויות, שגיאות או והתעלמויות, וצריך להעלות אותן באופן מסודר ולהסביר אותן. לפעמים צריך עמוד כדי להסביר למה משפט אינו נכון, אינו מבוסס בראיות, מנוגד לכלל כזה או אחר וכו'.

    רשמים נוטים לדרוש מצדדים שהגישו ערעורים מפורטים לסכם את טענותיהם לכ-15 עמודים. אחר-כך מגיע פסק-דין של 50 עמודים. מה זה אומר? זה אומר, פעמים רבות, שלעורך-הדין לא ניתנה הזדמנות ראויה להציג את עמדתו. זה אומר לא פעם שהוא נאלץ לחתוך בבשר החי של טענותיו. אחר-כך באים ודוחים טענות משום שהן הועלו רק בפיסקה אחת. מתעלמים מהן, או כותבים שהן הועלו "בחצי פה". איזו ברירה אחרת היתה?

    השבמחק
  7. ונקודה נוספת ששכחתי: שופטים אוהבים לחשוב על תיקים בצורה מאוד פשטנית. תיק X עוסק בשאלה משפטית Y. אבל יש הרבה מאוד תיקים שעוסקים ביותר משאלה משפטית אחת. לפעמים ביהמ"ש דלמטה עשה הרבה טעויות, כל אחת מהן חשובה ורצינית מאוד.

    הדרישה "להתמקד" רק בחלק מהטענות נועדה לפשט את התיק לשופט. היא מבקשת ממנו להניח שהכול בסדר חוץ מנקודה ספציפית, שבה הוא יכול לתת חוות-דעת מנומקת. המציאות לא עובדת ככה. בפועל הדרישה הזו, משמעותה התעלמות מהחוק. הערכאה דלמטה התעלמה מהחוק או יישמה אותו באופן שגוי (שזה חמוּר לא פחות), וערכאת הערעור לא רוצה לשמוע ולבדוק באופן מסודר, כי זה קשה להיכנס לנבכי התיק, ובשביל זה צריך לקרוא ערעור של יותר עמודים. התוצאה: החוק הוא המלצה, במקרה הטוב.

    השבמחק
  8. "ראיה מן השוטים", תודה על התגובה המפורטת והמעניינת. אכן, לא פשוט לצפות לפעמים לאיזה כיוון בית המשפט יחתור. חלק מהקשיים וההתלבטויות שאתה מעלה הן בוודאי מנת חלקו של כל עורך דין. אני מצרף כאן פסק דין, אשר לפי דעתי מעיד בצורה הכי משמעותית על הקשיים שאתה מעלה (מבחינת החשש באי העלאת טענה מסוימת) ומקווה שהוא יעניין אותך

    http://elyon1.court.gov.il/files/09/640/000/e06/09000640.e06.htm


    תכלית הפוסט שלי הייתה מצומצמת - להראות שכדאי להיות ממוקד ובהיר. אין זה אומר כי כתבי טענות ארוכים הם פחות טובים. בהרבה מקרים זה לא המצב.
    בהצלחה עם הבלוג החדש!

    השבמחק
  9. ללא ספק פוסט מאוד מעניין !!!!!!!!! לטעמי האישי, טיעון קצר וקולע לעניין שמשאיר אותך עם טעם של עוד ועם המון מחשבות מתרוצצות בראש הוא בהחלט עדיף ומשפיע יותר, מאשר טיעון ארוך שבו לא נותנים לך חופש להשלים לבד את ה"פערים" הקטנים בראש.

    השבמחק