במסגרת הפוסט הקצר הבא, אטען שקיים צורך
בביצוע תיקון בתקנות סדר הדין האזרחי, על מנת להבהיר חוסר בהירות הקיימת בהן בכל
הנוגע לתנאים למינוי כונס נכסים זמני.
במסגרת
התקנות, קיימות שתי תקנות מרכזיות הדנות במינוי כונס נכסים. התקנה האחת, תקנה
387ב(א), קובעת שבית המשפט רשאי למנות כונס נכסים זמני על נכסים מסוימים, וזאת
"אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש ממשי
לפגיעה ניכרת בערכם של הנכסים או לכך שהמשיב או אדם אחר מטעמו עומד להעלים
את הנכסים או להשמידם... וכי אי מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק
הדין". כפי שניתן להיווכח, התנאים למינוי כונס נכסים זמני, על פי התקנה
האמורה, מטילים נטל כבד יחסית על מבקש המינוי.
התקנה
השנייה הדנה במינוי כונס נכסים היא תקנה 388(א), ובה נקבע כי ניתן "למנות
כונס נכסים לכל רכוש, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו", וזאת "אם
הדבר נראה... צודק ונוח". על פניו, הנטל הנדרש כדי למנות כונס נכסים על-פי
התקנה האמורה אינו גבוה במיוחד, ומכל מקום, הוא בוודאי נמוך יחסית בהשוואה לנטל העומד
בפני צד המבקש מינוי כונס נכסים על-פי תקנה 387ב(א).
אם
כך, מה הסיבה שהתקנות מציעות, כביכול, שתי חלופות למינוי כונס נכסים. האם אין
מדובר באותו בעל-תפקיד?!
הסיבה
לסתירה האמורה נובעת, למיטב הבנתי, ממועד התקנתן השונה של שתי התקנות. תקנה 388(א)
היא התקנה המוקדמת בזמן. תקנה זו הותקנה עם התקנתן לראשונה של התקנות, והיא איפשרה
לבתי המשפט למנות כונסי נכסים, "בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו".
כידוע,
בשנת 2001 עברו התקנות מהפכה של ממש בנושא הסעדים הזמניים, וזאת במסגרת תיקון 6
לתקנות, שהסדיר את נושא הסעדים הזמניים, על רקע חקיקת חוקי היסוד החדשים. במסגרת
תיקון זה הותקנה תקנה 387ב(א). בהתחשב בעידן החוקתי שבו אנו חיים, הציב מחוקק
המשנה סף גבוה במיוחד לעניין מינוי כונס נכסים זמני, נוכח הפגיעה המהותית הנגרמת
לזכויות הקניין וזכויות אחרות של הצד שכנגד. יחד עם זאת, מחוקק המשנה - ככל הנראה,
מבלי משים - לא ביצע במקביל כל תיקון בתקנה 388(א), הממשיכה לדון אף היא, בין
היתר, במינוי כונס נכסים "לפני מתן פסק הדין".
מדובר
בטעות שיש לתקנה, על מנת להבהיר את השוני בין המצב לפני פסק דין, ולאחריו: טרם מתן
פסק דין, הזכויות המהותיות טרם הוכרעו, ומכאן, קיימת הצדקה להטלת נטל כבד יחסית על
מבקש מינוי כונס נכסים זמני (כאמור בתקנה 387ב(א)). נטל זה יכול להתרכך רק לאחר
מתן פסק הדין, ולאחר ששאלת הזכויות המהותיות הוכרעה (וכאן יכולה להיכנס לתמונה
תקנה 388(א), לאחר שתתוקן).
טרם סיום, ואף שרבים מכם בוודאי שמעו, כדאי לעדכן, כי
ביום 16.1.2014 ניתן פסק דין של בית המשפט העליון במסגרת ע"א 1507/11 בנק מזרחי טפחות
בע"מ נ' אלבס. כפי שהוצג בפתח פסק הדין, השאלה שנדונה בו,
בעיקרו של דבר, היא האם ניתן להטיל עיקול זמני על זכותו של נתבע לקבלת אשראי
בחשבון שהוא מנהל, עד לסכום היתרה הבלתי מנוצלת עליה הוסכם בינו לבין הבנק. בית
המשפט השיב על כך – בשלילה. כדאי לקרוא.
תודה על הפוסט נועם .
השבמחקנועם , לפי דעתך , העובדה שבתקנה המוקדמת עסקינן במינוי כונס נכסים פרופר , ואילו בתקנה המאוחרת , עסקינן בכונס נכסים זמני ( הכותר נוקב ב - זמני ) , אין לה מה לעשות כאן ? האבחנה שלך הכללית היא יפה , ויש הרבה סינכרונים בחסר בחקיקה , משמע - מחוקקים חוקים לעידן חדש , ולא מבצעים סינכרון כוללני , בעיה כרונית ממש . אבל יש לשים לב גם למגמה בפסיקה ובחקיקה לגמישות כללית בסדרי הדין , ולשכלול מאזני נוחות . כפי הפתגם הידוע : סדר הדין אינו מיטת סדום , אך גם לא הדום לדרוך עליו ברגל גסה .......
אני עוד אבדוק יותר לעומק ..... נקודה מענינת .
תודה