יום חמישי, 1 במאי 2014

סמכות מקומית בתביעה ייצוגית – לפי התובע או לפי חברי הקבוצה?

"כיצד נקבעת סמכות השיפוט המקומית בהליך של תובענה ייצוגית? האם היא נגזרת מעילת התביעה האישית של המבקש בלבד, ומוגבלת למחוז השיפוט בו יכול היה המבקש להגיש את תביעתו האישית, או שמא היא נגזרת ממאפייני הקבוצה שייצוגה מתבקש, ויכולה לכלול כל מחוז שיפוט אשר יש לו זיקות מספיקות להליך התובענה הייצוגית, ככל שיאושר ניהולו" - במילים אלה תיאר כב' השופט ע' גרוסקופף את הנושא שנדון בהחלטתו שניתנה לאחרונה בגדר ת.צ. 57574-12-13 כהן נ' סינרון ביוטי בע"מ.

בפוסטים קודמים עמדנו על נושא הסמכות המקומית (כאן וכאן). ההחלטה האמורה עוסקת בשאלה נקודתית המהווה נקודת ממשק של דיני הסמכות המקומית ודיני התובענה הייצוגית.

באותו עניין, הוגשה בקשה לאישור תביעה ייצוגית לבית המשפט המחוזי מרכז. המשיבות הגישו בקשה להעברת התובענה והבקשה לאישור לבית המשפט המחוזי בנצרת. לטענתן, כל הזיקות הרלוונטיות של המחלוקת מפנות, בהתאם לתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לבית המשפט המחוזי בנצרת. בכלל כך, טענו המשיבות כי מקום מושבן הוא ביקנעם, וכי המוצר מושא התביעה נרכש ליד העיר טבריה. מנגד, המבקשת היפנתה לסעיף 5(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, אשר קובע: "בקשה לאישור תוגש לבית המשפט אשר לו הסמכות העניינית והמקומית לדון בתובענה הייצוגית אם תאושר, ולעניין הסמכות העניינית, יראו את סכום התביעה או שווי נושאה כסכום או כשווי המצטבר של תביעותיהם של כל הנמנים עם הקבוצה שבשמה מוגשת הבקשה לאישור". לטענת המבקשת, יש לבחון את הוראות תקנה 3 לתקנות (הקובעת, ככלל, את גבולות הסמכות המקומית בהליכים אזרחיים מן המניין) בשים לב למאפייני כלל הקבוצה, ובהתחשב בכך שחברי הקבוצה  רכשו את המוצר מושא התובענה גם במחוז השיפוט של בית המשפט.

בהחלטתו מעמת כב' השופט גרוסקופף בין שתי גישות שונות: לפי הגישה האחת, שאותה הוא מכנה "גישת העילה האישית", סמכות מקומית נקבעת אך ורק תוך התייחסות לעילת התביעה של מבקש אישור התובענה כייצוגית. מנגד, לפי הגישה השנייה (המכונה "גישת העילה הקבוצתית"), נושא הסמכות בכלל, ונושא הסמכות המקומית בפרט, יכול להיקבע גם בהתאם לאינטרסים של הקבוצה שייצוגה מתבקש.  
בהמשך עובר בית המשפט לבחינה לשונית ותכליתית של הוראות החוק הרלוונטיות.

בכל הנוגע לסעיף 5(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, קובע בית המשפט כי לשונה מחייבת את המסקנות הבאות:

"ראשית, המבחן אותו הציב המחוקק לקביעת הסמכות המקומית והסמכות העניינית הוא מבחן אחד; שנית, על פי המבחן שקבע המחוקק בית משפט רוכש סמכות מקומית ועניינית לדון בהליך של תובענה ייצוגית (ובכלל זה בבקשה לאישור תובענה כייצוגית) אם עומדת לו הסמכות 'לדון בתובענה הייצוגית אם תאושר'; שלישית, המחוקק דחה את הגישה לפיה הסמכות לדון בתובענה ייצוגית נקבעת על פי עילת התביעה האישית בלבד (אחרת היה הסעיף מנוסח כך: 'בקשה לאישור תוגש לבית המשפט אשר לו הסמכות העניינית והמקומית לדון בתביעה האישית של המבקש'); רביעית,  לעניין הסמכות העניינית מצא המחוקק צורך להבהיר במפורש כי היא איננה נקבעת לפי סכום התביעה האישית אלא לפי השווי המצטבר של עילות התביעה של חברי הקבוצה."

בהמשך החלטתו עובר בית המשפט לניתוח תכליתי של דיני הסמכות המקומית והתובענות הייצוגית. בהקשר זה קובע בית המשפט, כי הפיחות בפסיקה במשקלה של טענת הסמכות המקומית (שבה דנו בפוסטים שנזכרו לעיל), לצד המשקל הרב שניתן לאינטרס הקבוצה בהליך של תובענה ייצוגית, מוביל למסקנה כי גם בחינה תכליתית של הסוגיה מביאה להעדפת פרשנות המאפשרת הגשת תובענה ייצוגית בכל מקום בו קיימות זיקות מספיקות לחלק מחברי הקבוצה.

על רקע דברים אלה עובר בית המשפט לבחון כיצד יש ליישם בפועל את גישת העילה הקבוצתית. בהקשר זה נקבע, כי גישת העילה הקבוצתית מרחיבה את קשת האפשרויות, ומאפשרת למבקש להגיש את בקשת האישור גם במחוזות בהן לא יכול היה להגיש תביעה אישית, ומבלי להתיימר למצות את הסוגיה, מוסיף בית המשפט, כי בכל מקרה בו חלק לא זניח של חברי הקבוצה יכול היה להגיש תביעה אישית במחוז שיפוט מסוים, די בכך על מנת להקנות סמכות לבתי המשפט הפועלים באותו מחוז לדון בהליך התובענה הייצוגית.

הערה:

פסק הדין האמור עוסק בשאלות של סמכות מקומית (ומתייחס בחלקו גם לשאלות של סמכות עניינית). שאלה מעניינת, ובעלה זיקה מסוימת לנושא זה, עוסקת בשאלת סמכות השיפוט הבינלאומית של בית המשפט בישראל.

כך, למשל, עולה השאלה האם ניתן להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית, אשר מיועדת לחול על קבוצת אנשים הנמצאים מחוץ לגבולות סמכותו של בית המשפט בישראל. אין מדובר בשאלה סתמית או זניחה, שכן העידן הגלובלי יוצר לא פעם מצבים כאמור. הדברים נכונים במיוחד בתיקי ניירות ערך, שבהן ניירות ערך עשויים להיסחר במספר מדינות במקביל.


ואולם, דומה כי שאלות אלה כבדות משקל יותר מאשר השאלה שנדונה בהחלטה. שהרי, שאלות אלה נוגעות לאפשרות של תובע לעשות שימוש בעילה של חבר קבוצה, שאינו בהכרח מעוניין להיות חלק ממנה, בעוד השאלה שנדונה לעיל עוסקת אך ורק בשאלה היכן יתברר עניינם של חברי הקבוצה, המצויים כולם בתוך המדינה. 

3 תגובות:

  1. מעניין לשים לב שפסק הדין הזה הולך היטב עם פסק הדין ב-ת"צ 3399-04-14 פטשנקו נ' יורוקום (01.05.14). בפסק הדין הזה גרוסקופף משלב את הלכת סינרון עם חובת ריכוז תביעות ייצוגיות בבית משפט אחד.
    בפסק הדין פטשנקו נקבע כי אם תובע ייצוגי המבקש להגיש תביעה ייצוגית, אם הוגשה ייצוגית קודמת בעניין דומה, יגישה לבית משפט בו מתנהלת תביעה ייצוגית קודמת.
    קישור - http://elyon1.court.gov.il/heb/dover/3896532.pdf

    השבמחק
  2. תודה על ההפנייה להחלטה החדשה.
    דרך אגב, ברכות (מאוחרות) לבלוג החדש שלך - הפוסטים בו מעניינים מאוד. בהצלחה.

    השבמחק