יום שלישי, 5 בנובמבר 2013

האם טענת היעדר הסמכות המקומית חוזרת לכותרות (וגם – לאיזה בית משפט יש להגיש תביעות אינטרנט?)

כידוע, בתקנות סדר הדין אזרחי נקבעו הוראות באשר להיקף סמכותם המקומית של בתי המשפט השונים ברחבי הארץ, דהיינו באשר לשאלה לאיזה בית משפט, ובאיזה מחוז שיפוט, צריכה להיות מוגשת כל תביעה ותביעה. זאת ועוד, עד לאחרונה, ניכרה בפסיקה מגמה של צמצום בקבלת טענות בדבר היעדר קיומה של סמכות מקומית.    

ואולם, החלטה שנתן לאחרונה בית המשפט המחוזי מרכז (כב' הנשיאה ה' גרסטל) - בגדר ת"א 47056-06-13 דוב'לה למען הסביבה נ' עיריית באר שבע - "מנערת את האבק" מעל טענת היעדר הסמכות המקומית, ועשויה לסמן רוח חדשה שתנשוב בהקשר זה. הדברים נכונים במיוחד, בהתחשב בכך שפסיקה חדשה זו נוגעת לתביעות באשר למעשים ומחדלים הקשורים לרשת האינטרנט (תביעות שעד עתה, ניתנה פרשנות רחבה לגבי היקף סמכותם של בתי המשפט השונים לדון בהן).  

באותו עניין, הגישו התובעים לבית המשפט המחוזי מרכז תביעה כנגד עיריית באר שבע, בטענה כי זו מתכוונת לפתח קמפיין הסברה אקולוגי, המבוסס על ידע שקיבלה מהם, והנסמך על דמות של דוב ירוק שפותחה על-ידם. התובעים עתרו, בין היתר, לצו המורה על הסרת הדמות המועתקת מפרסומיה של עיריית באר-שבע במדיות השונות, לרבות ברשת האינטרנט.

הנתבעת הגישה בקשה להעברת מקום הדיון לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בשל היעדר סמכות מקומית. הבקשה נתקבלה. בית המשפט מאזכר אמנם את המגמה הקיימת בפסיקה להפחתת החשיבות הטמונה בשאלת הסמכות המקומית, אך מציין שקיימת ביקורת על מגמה זו בכתיבה האקדמית [במאמרו של עו"ד אסף טבקה – "סמכות השיפוט המקומית ב-'תביעות אינטרנט'" הפרקליט נב (2013)]. על-פי ביקורת זו, ההפחתה המסתמנת בשאלה זו פוגעת באיזון הדיוני בין התובעים לנתבעים, מכיוון שהיא מעניקה יתרון ממשי לתובע, שיכול להגיש תביעתו למקום תביעה מרוחק, תוך גרירת הנתבע להתדיין שם, בעל כורחו. נדמה, שבית המשפט מקבל גישה זו, ומציין שלא ניתן לרוקן מתוכן את טענת היעדר הסמכות המקומית. בהמשך לכך, מצביע בית המשפט על כך שרוב האינדיקציות מצביעות על כך שמדובר בטענות להפרת זכויות קניין רוחני בתחומי העיר באר שבע, ועל-כן סמכות השיפוט צריכה להיות של בית המשפט בבאר-שבע.

אלא שכאן התעוררה שאלה נוספת, נוכח טענת התובעים להפרת זכויותיהם בפרסומים שנעשו ברשת האינטרנט. בהקשר זה יצוין, שקיימת פסיקה, שבה נקבע כי סמכות השיפוט המקומית בתביעות המבוססות על פרסומים ברשת האינטרנט היא בכל הארץ, ולאו דווקא במחוז שיפוט מסוים [רע"א 530/12 יעקובוביץ' נ' זיאס (28.3.2013)]. בית המשפט מציין שבנסיבות מקרהו, טענת הפרסום באינטרנט היא טענה שולית ביחס ליתר הטענות, וכי מדובר בכל מקרה באתר אינטרנט הקשור לעיריית באר-שבע. אך חשוב מכך - בית המשפט מקבל את עמדתו של עו"ד טבקה במאמרו דלעיל, ושלפיה, בין היתר, יש להבדיל בין תביעות שונות המבוססות על פרסומים ברשת האינטרנט, ולא ניתן לראותם כמקשה אחת. בנסיבות של התיק שלפניו - מאחר שהסעדים המבוקשים נדרשים לביצוע בעיר באר שבע, וקהל היעד של אתר האינטרנט מושא התביעה הוא תושבי באר שבע – הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה, כי "אין לראות בתביעה זו כתביעה שנושאה המרכזי סב סביב פעילות מובהקת באינטרנט, ולכן אין לראות במעשה שבבסיס התביעה ככזה שבוצע בכל מקום ומקנה סמכות שיפוט בכל מקום".    

כך או כך, ניתן להניח שההחלטה האמורה פותחת פתח מחדש להעלאת טענות בעניין היעדר סמכות מקומית. ניתן להניח שגם בית המשפט העליון יצטרך להידרש, בקרוב, לעניין זה.

10 תגובות:

  1. תודה על הפוסט ......

    אני מניח שאתה טעית מילולית , שכן סביר להניח , קרוב לוודאי , שהנתבעים הם שביקשו העברה לבית משפט מחוזי בבאר שבע , ולא התובעים , הכל מן המחוזי מרכז .

    מענין שלא התיחסת לכלל המרכזי בסדרי הדין האזרחי בכגון דא , משמע - מקום מושבו של הנתבע , לשם מוגשת תביעה מכללא .


    תודה .....

    השבמחק
  2. נועם, תודה על הפוסט. מאיר עיניים כרגיל.

    השבמחק
  3. האם לא היה נכון יותר לקבוע, שיש סמכות מקומית, אולם ניתן לפנות לשם העברת הדיון לנשיא בית המשפט העליון לפי סמכותו מכוח סעיף 78 לחוק בתי המשפט?
    ראה החלטה בבש״א 1669/13:
    http://elyon1.court.gov.il/files/13/690/016/s03/13http://elyon1.court.gov.il/files/13/690/016/s03/13016690.s03.htm016690.s03.htm

    השבמחק
  4. אנונימי, תודה על הערתך והארתך. אכן, ככלל, בית המשפט במקום עסקו או מגוריו של הנתבע מוסמך (תקנה 3 לתקנות). יוני, המון תודה. מקסיקני - ההערה שלך מאוד מעניינת ומעלה את השאלה איך נרצה לראות את כללי הסמכות - האם כללים שאינם מצריכים הפעלת שיקול דעת או לאו. בנוסף, עולה השאלה מי אנחנו רוצים שיישא בנטל ניתוב התיקים. הגישה המוצעת על-ידך, תיצור עבודה רבה דווקא בבית המשפט העליון. בגלל עניין זה, דווקא קביעה שאין סמכות לבית המשפט (ובכך, נחסך הצורך בעבודה נוספת של הערכאה הגבוהה) נראית לי מוצדקת.

    השבמחק
  5. שאלה פרקטית: א' וב' חתמו על חוזה במסגרתו נתן א' שירות לב'. ב' שילם בדרך של העברה בנקאית לחשבון הבנק של א'. לימים הפר ב' את החוזה (לטענת א') ועתה מבקש א' להגיש תביעה בנדון. לנוכח תקנה תקנה 3 (א)(3): "מקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות" - האם לפי דעתכם ניתן להגיש את התביעה באחד מבתי המשפט במחוז שבו נמצא סניף הבנק של א' (המקום שנועד לקיום ההתחייבות של ב')?

    השבמחק
  6. שכחתי לציין שאני עו"ד ושאני מאד נהנה לקרוא את הרשימות בבלוג.

    השבמחק
  7. תודה רבה! לא הבנתי - אם ב שילם בהעברה בנקאית, איזו תביעה א מתכוון להגיש? בגין איזו התחייבות?

    השבמחק
  8. החוזה קבע תקופת התקשרות מסויימת. צד ב' הפסיק את ההתקשרות באופן חד צדדי לפני תום התקופה ובכך הפר את החוזה. תודה על ההתייחסות המהירה.

    השבמחק
  9. מה שלא הבנתי הוא האם התמורה לא׳ על פי ההסכם כבר שולמה. אם ההתחייבות הנתבעת היא תשלום התמורה הפרשנות שלך אפשרית, במיוחד אם כבר הועבר חלק מהתשלום כמקדמה לאותו סניף. אם התמורה כבר הועברה זה כבר הרבה יותר בעייתי, לדעתי.

    השבמחק
  10. העסק פשוט: א' היה אמור לתת שירות לב' במשך כשנה ולקבל X ש"ח לשעה, כאשר ההתחשבנות נעשית פעם בחודש. מידי חודש שילם ב' לא' את התמורה בדרך של העברה בנקאית לחשבון הבנק של א' (לא הייתה נהוגה דרך תשלום אחרת בין הצדדים). עבור התקופה שבה א' נתן את השירות הוא קיבל את התמורה. ב' הפסיק את החוזה באופן חד צדדי לפני שתמה תקופת ההתקשרות ובכך הפר את החוזה, ועתה הוא נדרש לשלם לא' פיצויי קיום. אם החוזה היה ממשיך וב' לא היה מפר אותו אז התמורה הייתה ממשיכה להשתלם בדרך של העברה בנקאית ולפיכך נראה לי שאפשר להשתמש בס"ק (3). מבחינה מעשית כל בתי המשפט הרלבנטיים נמצאים באזור המרכז, כך שקשה לי לראות את ב' טוען לחוסר סמכות...

    השבמחק