האם הקטנת סכום תביעה מטעמי אגרה מחייבת תובע למחוק חלק ממנה?

תובע מגיש תביעה בגין שני ראשי נזק נטענים, כל אחד בסך X ש"ח. מטעמי אגרה, בוחר התובע להעמיד את תביעתו על סך X ש"ח (במקום X2 ש"ח). האם במקרה כזה מחויב התובע להפחית מטעמי אגרה גם את כל אחד מראשי הנזק לחציX  כל אחד (או לכל חלוקה אחרת, כך שסכומם הכולל של שני ראשי הנזק יעמוד על X ₪)? האם יש למחוק חלק מראשי הנזק, אם לא יפעל כך? שאלה זו נדונה לאחרונה בפסק דינו של בית המשפט העליון במסגרת רע"א 7602/11 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מיפרומאל תעשיות ירושלים בע"מ.

באותו עניין, הוגשה על-ידי המשיבה תביעה לתגמולי ביטוח כנגד המבקשת. בכתב התביעה פירטה המשיבה את ראשי הנזק השונים, תוך שהיא מעריכה כי סכומם הכולל עולה כדי 41 מיליון ₪. ואולם, משיקולי אגרת בית המשפט, הועמדה בסוף התביעה כולה על סך של כ-23 מיליון ₪. המשיבה לא הפחיתה את ראשי הנזק שפורטו (ולכן, סכומם הכולל עלה על סכום התביעה, אשר לפיו שולמה אגרת בית המשפט). מטעם זה, הוגשה על-ידי המבקשת בקשה למחיקת ראשי נזק מכתב התביעה. לטענת המבקשת, בעל דין המבקש להגביל את סכום התביעה מטעמי אגרה, צריך לפרט מהם ראשי הנזק שעליהם הוא מוותר, ולחלופין לתקן את סכומי הנזק הנתבעים, כך שסכומם לא יעלה על סכום התביעה.

המחלוקת בנדון נתגלגלה לפיתחו של בית המשפט העליון (כב' המשנה לנשיא א' ריבלין). אף שהבקשה האמורה לקתה בשיהוי, בחר בית המשפט העליון לדון בה לגופה, וזאת נוכח קביעות סותרות שניתנו בסוגיה זו בבתי המשפט המחוזיים.

בפתח פסק דינו חזר בית המשפט העליון על התכליות העומדות בבסיס מנגנון האגרות – ראשית, מדובר בתשלום על השירותים המסופקים על-ידי המדינה; ושנית, מדובר בכלי לתמריץ תובעים להעמיד תביעתם מלכתחילה על סכום ריאלי ולמנוע הגשת תביעות סרק. כפי שעולה מפסק הדין של בית המשפט העליון, על בסיס תכליות אלה, נתקבלה בעבר טענתה האמורה של המבקשת על-ידי ערכאות נמוכות יותר. זאת, מהטעם כי אי מחיקת חלק מראשי הנזק ואי הקטנת סכומם תביא לתשלום "בחסר" בגין השירותים המשפטיים הניתנים על-ידי המדינה לבירור התביעה, כמו גם מהטעם כי הדבר עשוי ליתן תמריץ שלילי לתובעים להעמיד תביעתם על סכום ריאלי.

על אף האמור, בית המשפט העליון לא קיבל את טענתה של המבקשת. בראש נימוקיו עומדת זכות הגישה לערכאות. בית המשפט העליון קבע, כי "בגישת המבקשת יש כדי לכפות על התובע סיכון בלתי ראוי כפועל יוצא מוויתור התובע על גביית חלק מסכום הפיצויים בעת הגשת התביעה, ויתור שבבסיסו מטרה אחת ויחידה – חסכון בהוצאות האגרה". כדוגמה לסיכון זה הביא בית המשפט העליון מצב שבו ייאלץ תובע לזנוח מראש את טענותיו הנוגעות לראשי נזק מסוימים, ובסופו של יום הוא יכשל בהוכחת ראשי הנזק האחרים. במצב כזה, כך נפסק, עלול להיפסק לזכותו פיצוי נמוך, אשר אינו משקף את היקף נזקיו של התובע במציאות, ואף לא את היקף אחריותו של הנתבע.

כיצד פסיקה זו עולה בקנה אחד עם שתי התכליות של מנגנון האגרות הנזכרות לעיל? בכל הנוגע לתכלית הראשונה (תשלום בגין שירותים משפטיים), ציין בית המשפט העליון כי גם אם תתקבל טענת המבקשת, יוכל תובע לצמצם את כל אחד מראשי הנזק (במקום למחוק חלק מהם), ובמצב כזה עדיין יהיה קיים צורך לבחון את כל ראשי הנזק. ממילא, גם על-פי גישת המבקשת, עשויה המדינה להיאלץ לספק שירותים משפטיים עבור תביעה "מלאה", כך נפסק.

בכל הנוגע לתכלית השנייה, הסכים בית המשפט העליון כי קביעתו עשויה ליתן תמריץ מסוים להגשת תביעות מנופחות. יחד עם זאת, נוכח הרצון למנוע פגיעה בגישה לערכאות, ונוכח האפשרות להרתיע תובעים פוטנציאליים מהגשת תביעות מנופחות (למשל, על-ידי פסיקת הוצאות בסוף המשפט), קבע בית המשפט העליון כי יש להעדיף את האינטרס של התובעים על פני זה של הנתבעים.

הערה:

במצב הפשוט, תובע אחד מגיש תביעה כנגד נתבע אחד, בגין עילת תביעה עובדתית אחת ומבקש סעד בגין ראש נזק אחד. במצב שכזה, על פני הדברים, הפחתת סכום התביעה מטעמי אגרה אינה מעוררת קשיים. הבעייתיות האפשרית הטמונה בהפחתת סכום התביעה מטעמי אגרה מתעוררת במצב של ריבוי תובעים/ריבוי נתבעים/ריבוי עילות/ריבוי ראשי נזק. זאת, שכן סכום האגרה המשולם בגין מרכיב אחד של התביעה עשוי "לסבסד" מרכיבים אחרים בה. נוכח הפסיקה הסותרת בנושא זה, עולה השאלה האם לא כדאי היה שתתקבל החלטה בנדון בפני מותב תלתא.