יום חמישי, 28 באוגוסט 2014

גילוי מסמכים ב-"תביעה נגזרת מרובה" – האם אפשרי, ואם כן, ממי?

החלטה מקיפה ומפורטת של בית המשפט העליון שניתנה אתמול (27.8.2014) במסגרת רע"א 2903/13 אינטרקולוני השקעות בע"מ נ' שקדי דנה בשאלות מהותיות, אך גם פרוצדוראליות, רבות חשיבות בתחום דיני התאגידים וסדרי הדין הנוהגים -
ראשית, בית המשפט העליון דן בשאלה האם קיימת אפשרות לפי הדין הישראלי להגשת "תביעה נגזרת משולשת" (או "תביעה נגזרת מרובה", באופן כללי). כלומר, האם באפשרותו של בעל מניות בחברה א' להגיש תביעה נגזרת בגין החלטה או פעולה של חברה ג' (כאשר חברה ג' מוחזקת על-ידי חברה ב', שמוחזקת מצידה על-ידי חברה א')?;
שנית, בית המשפט העליון דן בשאלה האם באפשרותו של אותו בעל מניות לבקש גילוי מסמכים מכל אחת מהחברות בשרשרת ההחזקה עוד קודם להגשת התביעה הנגזרת, וזאת, על מנת לגבש החלטה האם אכן קיימת עילה להגשת תביעה נגזרת בנסיבות המקרה.
בית המשפט העליון השיב על שתי שאלות אלה בחיוב.
בכל הנוגע לשאלה הראשונה, הגיע בית המשפט העליון לתוצאה האמורה בשתי דרכים: האחת, תוך שימוש בדוקטרינת הרמת המסך המאפשרת לייחס זכות של החברה לבעל מניות בה (סעיף 6(ב) לחוק החברות, התשנ"ט-1999). לפי דרך זו, ניתן לייחס לבעל המניות של חברה א' את זכות התביעה הנגזרת השייכת לחברה עצמה, ולכן, ניתן לאפשר לו להפעיל זכות זו בשם החברה המוחזקת (כך, עד מורד החברות בשרשרת ההחזקה). הדרך השנייה שבה מגיע בית המשפט העליון למסקנה זו היא פרשנות תכליתית לסיטואציה של תביעה נגזרת במסגרת קונצרן חברות. בית המשפט קבע בהקשר זה כי קיימת לחברת האם עילת תביעה ישירה, ולכן, מכיר באפשרות להכיר בזכות תביעה של בעל המניות בחברה האם.
יוער, כי בית המשפט דן גם בשאלה באילו נסיבות ניתן יהיה להצדיק הגשת "תביעה נגזרת מרובה" (סעיפים 44 ואילך לפסק הדין). דיון ארוך ומעניין זה אינו מענייננו.
כך או כך, בהמשך החלטתו דן בית המשפט העליון בפרשנותו של סעיף 198א לחוק החברות, הקובע:

(א) מי שרשאי להגיש תביעה נגזרת לפי סעיף 197, רשאי לבקש מבית המשפט, לפני הגשת הבקשה לאישור התביעה או לאחר הגשתה, כי יורה לחברה לגלות מסמכים הנוגעים להליך אישור התביעה הנגזרת.

(ב) בית המשפט רשאי לאשר בקשה כאמור בסעיף קטן (א) אם שוכנע כי המבקש העמיד תשתית ראייתית ראשונית לגבי קיומם של התנאים לאישור התביעה הנגזרת המנויים בסעיף 198(א).

בנוגע לסעיף האמור, קובע בית המשפט כי "בהליך גילוי מסמכים במסגרת בקשה לאישור תביעה נגזרת יחולו הכללים הרגילים החלים על בקשות לגילוי מסמכים". בית המשפט מוסיף וקובע, כי זכותו של בעל מניות לקבלת צו גילוי מסמכים אינה חלה אך במישור היחסים שלו עם החברה האם, אלא בעל המניות זכאי, בנסיבות מסוימות, לבקש גילוי מסמכים גם מהחברות השונות במורד שרשרת ההחזקה.

כאמור בסעיף האמור, השימוש בסעיף 198(א) אפשרי גם "לפני הגשת הבקשה לאישור התביעה". בית המשפט העליון דחה בהקשר זה (סעיף 64 לפסק הדין) את הטענה כי ניתן לעשות שימוש בסמכות זו רק אם בעל המניות לא גמר אומר להגיש את ההליך. זאת ועוד, בית המשפט גם קובע כי הרף הראייתי הנדרש לקבלת צו גילוי מסמכים כאמור הוא נמוך מאשר נדרש לצורך הצלחה בתביעה הנגזרת לאחר מכן.

ההחלטה האמורה מעניינת מאוד, הן בהיבט התאגידי והן בהיבט הסד"אי. היא מהווה דוגמה מעניינת ליישום הכלל, שלפיו יש להתאים את סדרי הדין להוראות הדין המהותי (כפי שנקבע,  למשל, ברע"א 6920/94 לוי נ' פולג). משקבע בית המשפט העליון, כי הדין המהותי מצדיק הכרה בזכותו של בעל מניות להגיש "תביעה נגזרת מרובה", קצרה הדרך מבחינתו לקבוע כי אותו בעל מניות זכאי גם לכלים הדיוניים הנדרשים לשם כך. למעשה, ההצדקה הניתנת בפסק הדין להכרה בזכותו של בעל המניות לגילוי מסמכים גם בחברות שאינן מוחזקות במישרין על-ידיו, היא הלכה למעשה אותה הצדקה המצדיקה להכיר בזכותו לגילוי מסמכים מחברות אלה.