מחאת הרופאים – האם בג"ץ עלול להפוך לבית דין על לעבודה

אתמול (2.8.2011) דן בג"ץ בעתירה אשר הוגשה כנגד שביתת הרופאים מטעם חולים אשר נפגעים מהשביתה. עתירה זו הוגשה ונדונה לאחר שעתירה אחרת אשר הוגשה לפני מספר חודשים על ידי נפגעים משביתת הפרקליטים בפרקליטות המדינה, נדונה בפני בג"ץ, וזה הצליח להביא לסיומה באמצעות הסדר פשרה בין הצדדים.

היזקקותו של בג"ץ לעתירות אלה מעלה שאלות בדבר מהות סמכותו לדון בהן. על פני הדברים, הדיון וההכרעה בענייני השביתה מצויים בסמכותו של בית הדין לעבודה. סמכותו של בג"ץ לדון בעתירות אלה הינה, לכל היותר, סמכות מקבילה (כלומר, סמכות הקיימת במקביל לסמכותו של בית הדין לעבודה). ואכן, בבית הדין האזורי והארצי לעבודה היה תלוי ועומד הליך אחר העוסק בשביתת הרופאים.

  

מתי בג"ץ אמור לעשות שימוש בסמכותו המקבילה? בפסיקה נקבע, כי רק מקרים חריגים ויוצאי דופן יצדיקו דיון של בג"ץ בסוגייה זו, וזאת מכיוון שלעותר קיים סעד חלופי בדמות פנייה לבית הדין לעבודה. מסיבה זו, לא פעם נדחות על הסף וללא דיון עתירות אשר לבית הדין לעבודה קיימת סמכות לדון בהן.

בהחלט ניתן לטעון כי שביתת הרופאים הינה מקרה חריג ויוצא דופן המצדיק היזקקות של בג"ץ לעתירה (והדברים נכונים במיוחד אחרי שבג"ץ הצליח להביא לסיום שביתת הפרקליטים).

ואולם, העניין הוא שבתוך כחצי שנה מוצא עצמו בג"ץ דן פעם שנייה בעתירה בנושא שביתות  (חרף סמכותו של בית הדין לעבודה); העניין הוא גם שלצד שביתת הרופאים, היו ועשויות להיות שביתות נוספות אשר גם הן הרות גורל מבחינת המדינה – שביתת העובדים הסוציאליים, שביתת המורים, שביתת עובדי הנמלים ועוד. שביתה שביתה ונפגעיה שלה; העניין הוא אף שהמחוקק יצר את בית הדין לעבודה וקבע את כללי הסמכות שתוארו לעיל על מנת שעניינים אלה יידונו בפני ערכאה מומחית ומקצועית בדמות בית הדין לעבודה והיזקקותו של בג"ץ לעתירות עלולה, גם אם שלא במתכוון, לפגוע במעמדו של בית הדין לעבודה. ראוי כי דברים אלה יובאו בחשבון.   

ואחרי כתיבת ופרסום דברים אלה, הזדמן לי לקרוא את ההחלטה שניתנה בעתירה היום (3.8.2011):

http://elyon1.court.gov.il/files/11/270/056/n05/11056270.n05.htm

 

מקריאת ההחלטה עולה, כי גם בית המשפט העליון מודע לקושי העולה מהתערבותו. לאור האמור, ואם אכן קיים קושי כזה ויש צורך בהתערבות בית המשפט העליון, יש לדעתי לחשוב על יצירת כלים פרוצדוראליים מתאימים על ידי המחוקק (למשל, זכות ערעור או מתן אפשרות לבקש רשות ערעור על החלטות בתיקים מסוימים).